מסע אל אהבה וחושך: לצחוק עם פולנים

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4667375,00.html

מסע אל אהבה וחושך: לצחוק עם פולנים

לא ציפיתי ליהנות בפולין. נסעתי כי משהו משך אותי לחפור קצת בזהות, לנשום את האוויר שנשמו סבי וסבתי, ולהתחבר לשורשים המקוטעים. אבל בפולין מצאתי את הנערות של שדלצה שחיות את ההיסטוריה היהודית, ואת הצעירים של ורשה שרוצים לתקן. בני הדור השלישי והרביעי בפולין מתגעגעים ליהודים, ודווקא שם חוויתי את החוויה היהודית הרוחנית הכי משמעותית שידעתי
יעל גולן (סקורניק)

בתור דור שלישי לשואה וחצי פולנייה לא ציפיתי ליהנות. נסעתי כי משהו משך אותי בהזדמנות לחפור עוד קצת בזהות, אולי ללמוד משהו חדש, לנשום את האוויר שנשמו סבתא וסבא שלי, להתחבר לשורשים המקוטעים, להבין מה גורם לאבא שלי לחזור לפולין שוב ושוב בשנים האחרונות. אולי, כמוהו, לחפש, לפגוש, לשוב הביתה עם פיסת תשובה חדשה-ישנה לשאלות שלא שאל בזמן, כשעוד היה את מי לשאול. כשאני הייתי קטנה מכדי לשאול בכלל.

 

מסע לפולין הוא בדרך כלל מסע לשואה, לבית הקברות הגדול ביותר של העם היהודי, זירת האסון הבלתי נתפס שהמיטו בני אדם כמונו על בני אדם כמונו. אבל מהר מאוד הבנתי שהגעתי אחרת לפולין אחרת.

 

השואה נמצאת בכל מקום בארץ הירוקה והיפה הזאת. היא ספוגה באדמה ובאוויר. ודווקא משום כך מוזר ומעניין לפגוש אנשים צעירים, יהודים ויהודיות, שמנסים לחיות ״בלעדיה״ ולחדש חיים יהודיים בלב ורשה.